[1] לתולדות שומרון מהמאה הרביעית יש ממצאים רבים. נמצאו ממצאים
בודי דליה בידי בדווים. ודאי דליה נמצאת 14 ק"מ מיריחו, והנשפך לבקעת הירדן.
אלה פפירוסים ז"א מסמכים משפטיים. לפי הממצאים הארכיאולוגים מגן מגיע למסקנה כי המקדש השומרוני נבנה
במחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס, בשנת 444 לפנה"ס, כשנחמיה הגיע
לירושלים. בונה המקדש השומרוני היה סנבלט 1 המוזכר בספר נחמיה כסנבלנט החורוני.
מגן הסתמך על המילים בספר נחמיה, סנבלנט החורני, כשהגיע למסקנה שהמקדש נבנה במימי
סנבלנט 1 בשנת 445 לפנה"ס. סנבלט, גשם הערבי וטוביה לא הצליחו לסכל לנחמיה את
בניית החומה סביב ירושלים ( נחמיה ב, פס' 20). לפי מור הדעה של מגן מופרכת, מכיוון
שבשנה זו המרכז של שומרון
היה העיר שומרון ולא שכם ולכן עדיין לא ניתן היה לחשוב לבנות בהר גריזים. יוספוס מזכיר
לפחות שני סנבלטים בתקופה הפרסית. יכול להיות שהתבלבל בין סנבלנט בזמנו של נחמיה לסנבלנט בזמן דרויש 3 ואלכסנדר מוקדון. האם מטבעות משנת
480 לפנה"ס מוכיחות שהמקדש נבנה כבר בזמן נחמיה. הר גרזים היה קדוש מאות שנים
לפני כן. יתר על כן הממצאים הארכיאולוגים לא תומכים
בתאריך מדויק להקמת המקדש על הר גריזים.
מור מעדיף לבדוק את זמן הקמת המקדש השומרוני במסמך פאפירוס משנת 407 לפנה"ס מיב.
לפיו עצם העובדה שיהודי יב שלחו את מכתב הסיוע לכוהן הגדול מירושלים ולאחר חוסר סירובו
לבניו של סנבלנט פחה שומרון, זו ההוכחה שלא היה מקדש עדיין על הר גריזים.
לפי הכתובת בארמית ובעברית
עתיקה מודאלי דליה טוענת שיש עדיות חדשות לכך שיתכן כי המקדש בהר זריזים נבנה בימי
סנבלנט 1. למגן יש הערות לכתובת: לא נמצא באתר הר גריזים כל רמז לזמן הבנייה. לפי מור הר גריזים נבנה בימי סנבלנט 3.
[2] לפי דברי הפתיחה מסמכים אלו נכתבו " בעיר
שומרון" ("בירתא"). שומרון היתה "מדינה" עצמאית בתקופה
הפרסית בדיוק כמו יהודה. בראשה עמד פחה. היו לשומרון מטבעות עצמאיות שעליהם נחתם
שמרין. בין הפפירוסים שנמצאו נמצא שני אזכורים של השם סנבלט. ישנו נוהג פפונומיה
שבו הבן נקרא על שם סבו. ידוע כבר נמצאו שני סנבלטים כך שברור שיש סנבלט שלישי
בימי אלכנסדר עליו מספר יוסף בן מתתיהו. ניתן לשחזר את פחות שומרון במאה החמישית
והרביעית ואף להקבלה לכוהנים הגדולים בירושלים.
כוהנים גדולים ביהודה בית סנבלט
יודיע הראשון
סנבלט הראשון
יוחנן השני
דליה
ידוע
סנבלט השני
יוחנן השלישי
ישוע
חנניה
ידוע
סנבלט השלישי
הרשימה הזאת שוחזרה מהפפירוסים של
שומרון ומהידוע לנו במקרא ( נחמיה, יב). קרוס מציע הוספת שמות שהושמטו מהמקרא
בשיטה הפונמית ז"א הוספת שמות על שם הסבא. ישנו גילוי חדש של מטבעות מיהודה ,
עם השם "יהוד". על מטבעות אלה מהמאה הרביעית לפנה"ס מופיעים השמות
יוחנן הכוהן הדגול הכתב עברי קדום ו"ידוע" בכתב ארמי. סנבלט הראשון
המכונה בספר נחמיה החורני הוא המייסד של השושלת. סנבלט השני ירש את המשרה של סבו
בראשית המאה הרביעית לפנה"ס. בנו ישוע ירש את המשרה ולאחריו בנו חנניה שהיה
פחה בשנת 354 לפנה"ס. בנו סנבלט השלישי ירש את המשרה בתקופת דרויש השלישי במו
שמסופר בקדמוניות היהודים ע"י יוסף בן ממתיהו.
[3] יוסף בן ממתיהו מוסר שלושה
שמות של כוהנים גדולים יוידע-יוחנן-ידוע, וקובע את זמנו של יוחנן לימי ארתחשסתא
השלישי. את זמנו של ידוע קובע מתתיהו לימי דרויש השלישי. ניראה כי יוסף בן ממתיהו
זיהה את סנבלט השלישי עם סנבלנט הראשון המוזכר במקרא בספר נחמיה. כן זיהה יוסף בן
מתתיהו את ידוע לזמנו של דרויש השלישי. מקורותיו של יוסף חלקיים. בשנת 410
לפנה"ס לפי מכתבי יהודי יב היה עדיין יוחנן השני הכוהן הגדול. בנו ידוע מוזכר
בנחמיה יב, 22 ביחד עם דרויש השני מלך פרס (423-404 לפנה"ס). ידוע היה כוהן
גדול עד שנת 332 לפנה"ס. מנשה אחיו של ידוע
נשא את ניקאסו בתו של סנבלנט
השלישי לאישה. צריך להוסיף עוד שני כוהנים לרשימה את יוחנן השלישי ואת ידוע
השלישי.
יוסף בן ממתיהו מספר כי מנשה
אחיו של ידוע נשא את ניקאסו בת סלנבלט לאישה. אלה היו נישואים דיפלומטים. זקני העיר התערבו ודרשו ממנשה לעזוב את אשתו או
שיעזוב את ירושלים. מנשה בחר לא להיפרד מאשתו ולכן הגלה לשומרון. סנבלט בנה לחתנו
מקדש בהר גריזים. זו הייתה הסיבה לפי מתתיהו לבניית המקדש על הר גריזים. באותו
הרגע בנה סנבלנט לנאמני ה' מקדש שיתחרה במקדש בירושלים. יוסף בן ממתיהו גם מביא
טיעון כי אלכסנדר עצמו אישר לבנות את המקדש בהר גריזים. שני הסיפורים, הן של יוסף בן ממתיהו והן הסיפור שמופיע בספר נחמיה,
דומים ולכן בעבר חשבו חוקרים כי הסיפור של יוסף בן מתתיהו אינו אמין. לפי א' קאולי
היו שני סנבלטים שפעלו בזמנים שונים. כמו שכתבתי כבר נמצאו בוודאי דליה מסמכים של
שני סנבלטים. היו שלושה סנבלטים ולשלושתם היו בנות בגיל הנישואים. צ' טורי טוען כי
זמנו של נחמיה היה במאה הרביעית. וכן טען כי הסנבלנט שמופיע בפפירוסים של יב היה
סבו של סנבלנט אויבו של נחמיה. יש גם חוקרים שחלטו כי המקדש בהר גריזים נבנה במאה
החמישית לפנה"ס. קורס אומר כי שני הסיפורים אמינים וכי היו הרבה מקרים של
נישואי תערובת. נעשו תיקונים בתחום הדת. עזרא נכשל כפי שמתקף בספר עזרא פרק י. יש
בפרק זה רשימה של נשים שלא גורשו. כן עצם העובדה שנחמיה ערך רפורמה דומה. יוסף בן
מתתיהו כותב [4]
" והואיל וכוהנים וישראלים רבים היו קשורים בנישואים כאלה, היו תושבי ירושלים
שרויים במבוכה לא קטנה. כל (אלה) עברו אל מנשה, וסנבלט חילק להם כסף וחילק להם
אדמה לעובדה ולשבת עליה".
[5] לפי ספר נחמיה פרק יב
פס' 10 יש אזכור של שושלת הכוהנים. בפס' 22 יש אזכור של דריוויש, נראה כי מדובר על
דרוויש השני . לפי המאמר של מור בנחמיה יב, י-יא מופיעה רשימה של כוהנים גדולים:
מופיעה בדברי הימים א פרק כד שיטת המנהל של הכוהנים בימי דוד. חוקרים אומרים שזה
אנכרוניסטי ושיטת מנהל זו חלה בתקופה הפרסית המאוחרת. זה אומר שספר דברי הימים
נכתב בסוף התקופה הפרסית או בראשית התקופה ההלניסטית.
הנה רשימה של הכוהנים
הגדולים מספר נחמיה פרק יב.:
ישוע ←יויקים←אלישיב←יודיע←ידוע. רשימות אלה הם
רשימות של אחרוני הכוהנים במקרא. לפי פאפירוסי יב המלך הפרסי המופיע לאחר שושלות
הכוהנים הינו דרויש 2. קרוס ניסה לשחזר את רשימות הכוהנים הגדולים במאה החמישית
לפנה"ס החליט כי דור חייב להיות 25שנה. על מנת להגיע ל- 25 שנה קרוס הוסיף לרשימות
הכוהנים הגדולים בנחמיה יב צמד שמות: אלישיב ויוחנן. לדעתו צמד השמות הושמט בגלל
הפילמוגרפיה שנבעה מהשימוש בשמות פאפונומיים. רשימת הכוהנים עפ"י קרוס: יוצדק←ישוע←יויקים←(אלישיב א) יוחנן א)←אלישיב ב←יוידע א←יוחנן ב←ידוע. ברשימה זו ישנם
קשיים: הוספת יוחנן א כבנו של אלישיב מבוסס על עזרא ו,7,"וילך אל לשכת יהוחנן
בן אלישיב..."ונחמיה יב, 23 "ועד ימי יוחנן בן אלישיב. בכל המקורות נזכר
אלישיב כבנו של יויקים ולא כאחיו. קרוס חושב כי אלישיב הוא אחי יויקים .אחד הקשיים
המרכזיים ברשימה הוא הופעתו של אלישיב כאחי יויקים בדור שלישי לשיבת ציון. על מנת
לפתור קושי זה צירף קרוס את צמד השמות: אלישיב ויוחנן, וכך הפך אלישיב כבנו של
יויקים ולא כאחיו. אם השימוש שבשמות פאפומנומיים בין הכוהנים הגדולים החל בימי
אלישיב א, הרי רשימתו המשוחזרת של קרוס מערערת לחלוטין את השימוש בשיטה זו.
לפי הקשיים הנ"ל מור משחזר את רשימת הכוהנים הגדולים ביהודה במאה
החמישית לפנה"ס , ללא תוספות שמות לאילו הנזכרים בספר נחמיה. לא 25 שנות דור,
הן הקובעות את מספר הכוהנים ששרתו ביהודה מאז שיבת ציון ועד ימי
ידוע, אלא משך התקופה שמילאו הכוהנים הגדולים את תפקידם. מור מבסס את שחזורו לפי
העלייה בעקבות הצהרת כורש. בין העולים לאחר הצהרת כורש מופיע הכוהן הגדול ישוע.
הכוהן הגדול בימי עלית נחמיה ליהודה בשנת 444 לפנה"ס היה אלישיב. בשנת 410
לפנה"ס הכוהן הגדול הוא יוחנן. תחילת כהונתו של ידוע הוא בין השנים 409-404 לפנה"ס.
לפי שנות הכהונה של הכוהנים במאה החמישית בין השנים 538-404 לפנה"ס כיהנו ביהודה ששה כוהנים גדולים
בלבד: ישוע←יויקים←אלישיב←יוידע (ידוע א)←יוחנן א←יודוע ב.
כפי שכבר אמרתי יש דמיון בין הפס' הבודד בנחמיה לבין קדמוניות היהודים
בסיפור הנישואים של בת סנבלט פחת שומרון לאחי הכהן הגדול. לפי קדמוניות היהודים
מנשה אחי הכוהן הגדול עזב את ירושלים לאחר שחותנו הבטיח לבנות מקדש על הר גריזים,
בו ישרת מנשה ככוהן גדול. טענת החוקרים היתה שנמצאו בפאפירוסים ואדי דליה עוד שני
סנבלטים כי יב"מ הינו עיבוד והרחבה אנכרוניסטית של המאורע. ביב"מ
הכוהנים הגדולים: ישוע←יויקים←אלישיב←יוידע←ליוידע←יוחנן-ידוע אחיו מנשה,
הוא הכוהן שנשא את נוסאסו בת סנבלט. בהשוואה בין הכוהנים הגדולים המוזכרים
בנחמיה ליב"מ הכוהן שהוברח ע"י
נחמיה הוא בן יודע אחי יוחנן, ולמעשה דודו של ידוע. בקדמוניות מוזכר ישוע שאינו מוזכר
בנחמיה. האם יתכן שידוע האריך ימים שקיבל את פני אלכסנדר מוקדון ב-332 לפנה"ס
בעוד שהחל כהונתו ב- 40 לפנה"ס.
מפאפוריסי ואדי דליה היו שלושה סנבלטים. השימוש בשמות פאפונומיים רווח
בכוהנים הגדולים ביהודה. לכן צריך לצרף אל הרשימות בנחמיה י"ב, את הכוהנים
הנזכרים בקדמוניות י"א: יוחנן←ישוע←ידוע←מנשה. ידוע ב (נולד 445
לפנה"ס). ישוע (נולד 410 לפנה"ס)←יוחנן ב( נולד 420
לפנה"ס). מנשה( נולד 370 לפנה"ס)←ידוע ג( נולד ב-395
לפנה"ס).
[6] עיר
שומרון הייתה חשובה מאוד בתקופה הפרסית. חשיבותה עלתה על ירושלים ויב שבהם נבנו
מקדשים לאלוהי ישראל. השם ירובעם מלך ישראל שהקים מקדשים בממלכת ישראל מופיע על
מטבעות מהמאה הרביעית לפני הספירה ולפני הכיבוש של אלכסנדר מוקדון. נמצאו מטבעות
עם השם שימרין עליהם. ישנם גם מטבעות עם התיאור של המקדש בהר גריזים. לפי פרסום
נתונים נומיסטים מראים כי היה מקדש על הר גריזים לפני הכיבוש המקדוני. הפרטים על
מטבעות מחזקים את ההשערה כי היה מקדש בסוף התקופה הפרסית.
בשנת 1962 מצאו בדואים ממצאים
חשובים מאחת המערות בוואדי דליה. היו מאז חפירות ונמצאו ממצאים חשובים. כל התעודות
נכתבו על גבי פאפירוסים. הן מסמכים משפטיים הכתובים בארמית. תעודה 14 הינה תעודת
מכירה. המילה " נשכה" מופיעה ארבע פעמים. המלה הזאת מופיעה גם בספר נחמיה
וכן היא דומה למילה לשכה שגם היא נמצאת בספר נחמיה. המונחים לשכה ונשכה הינם תמיד
לחדר הנספח למקד, אז נראה כי הכוונה היא לחדר במקדש. אם נתייחס לכך שנשכה היא נספח
לחדר במקדש כמו בכוונה בספר נחמיה וכן הספר קדש ובספר חכמים אז תעודה וואדי דליה
14 מוכיחה את קיומו של המקדש בסוף התקופה הפרסית. המקדש בעיר גרזים נבנה לאלוהי
ישראל בלבד. רוב תושבי שומרון היו עם שמות תיאופוריים יהודיים וכן עצם העובדה כי
יהודי יב שלחו איגרת בשנת 408 לדליה ולשמיה בניו של סנבלט על מנת לשקם את המקדש
שלהם מוכיחות כי השומרונים האמינו רק באלוהי ישראל. אחרת איך המקדש נבנה רק לאלוהי
ישראל ולא לאל אחר.
[7] הפאפירוסים שנמצאו בוואדי דליה השייכים לתקופה
הפרסית מהמאה הרביעית לפנה"ס מכילים מידע על הניתוק של השומרונים מיהדות.
נמצא מסמך הקשור לשומרונים חצי מאה לפני כיבש של אלכסנדר את ישראל. יש שני סנבלטים.
הימצאותו של השם סנבלט במסמך מהמחצית השנייה של המאה הרביעית לפנה"ס נתן מידע
על דיון שנערך דורות אצל סטודנטים על ההיסטוריה של היהודים והשומרונים לאחר הגלות.
עם תגליות מהקומראן ניתן
להבין את התפתחות החומש השומרוני הייחודי שהינו התפתחות מסורת עתיקה. ניתן למקם את
החומש השומרוני בהיסטוריה של הטקסט המקראי. החומש השומרוני התפתח מהמסורת הישראלי
העתיקה, שהחל לפתח תכונות ייחודיות מוקדם מיצירות יהודיות בכתבי יד של קומראן במאה
הראשונה של עידן הנצרות. מסורת החומש השומרוני התפתח מאוחר מאוד בהתפתחות הטקסט
היהודי. ניכר כי הסגנון השומרוני הסתעף מאב קדמון משותף מהסגנון היהודי. הניתוח של
חומש מהקומראן מראה ראיות כי הפרדה מוחלטת בין יהודים ושומרונים חייבת להיות מאירועים בתקופה החשמונאית, לפני
התקופה הרומית.
[1] Menachem Mor
," The samaritains in the
transition from the perslan to the qreek period" ,Judah between East and
west, university of .Haifa,( 2011), pp.176-198
[2] פרנק קרוס, "שומרון
וירושלים בימי שיבת ציון", בתוך :ספר השומרונים, יצחק בן צבי ,רשות
העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002,ע"מ 64-66.
[5] מור מנחם, "יהודים
ושומרונים בתקופה הפרסית ",בתוך:משומרון לשכם העדה השומרונית בעת העתיקה, מרכז
זלמן שזר לתולדות ישראל ירושלים תשס"ג ע"מ 42-54.
[6] חנן אשל, "תעודה
14 מוואדי דליה והמקדש בעיר שומרון", בתוך : ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל
1996, ע"מ 359-366.
[7]
Frank
Cross , "Aspects of Samaritan and Jewish history , late Persian and
Hellenisitic times" , Haratd Theological Review , 1992, p.201-211.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה