השומרנים

המסורת של השומרונים על זו נוסחה בתקופה מאוחרת. המסורת השומרונית נוסחה בימי הביניים. רוב הכרוניקות השומרוניות הן מימי הביניים.

[1] המקורות העיקריים למוצא השומרונים הינם ספר מלכים, ספר דברי הימים והכתובת האשורית של סרגון השני. כפי שציינתי, המקור של ספר מלכים מגמתי ועוין את השומרונים וצריך משנה זהירות כשמסתמכים עליו. המקור של דברי הימים נראה ממבט ראשון יותר אמין, אבל יש בו מסר סמוי שאכתוב בהמשך. מקור זה נכתב בסוף התקופה הפרסית או בראשית התקופה ההלניסטית. מקור זה שניוני . המחבר רואה בשומרונים צאצאי ממלכת ישראל לשעבר שלא גלו.

נתחיל במקורות מהתנ"כ .

[2] "וצו המלך את כל –העם לאמור עשו פסח לה' אלוהיכם ככתוב על ספר הברית הזה".

 

[3] " ויסר יאשיהו את כל התועבות מכל הארצות אשר לבני ישראל ועבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את ה' אלוהיהם כל ימיו.".

 

[4] "ויבואו אנשים משכם משלו ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרעי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' ".
" [5] וישלח חזקיהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-איגרות כתב על-אפרים ומנשה, לבוא לבית-ה', בירושלים- לעשות פסח, לה' אלוהי ישראל".
" [6]וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל-ה' אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור".
"[7] כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון, ולא היטהרו- כי-אכלו את-הפסח, בלא ככתוב: כי התפלל חזקיהו עליהם לאמור, ה' הטוב יכפר בעד".

 

בשנת 722 לפנה"ס ממלכת ישראל נכבשה ע"י אשור, ובשנת 720 לפנה"ס בוצעה גלות אשור ע"י סרגון ה-2. בכתובת ארכיאולוגית שנתגלתה בעיראק בתחילת המאה, נמצא קטע  שהוזכר בפוסט מוצא השומרונים.

[9]  לפי המקורות מהתנ"כ  והמקור לפי השומרונים יש בעיות במציאת מוצא השומרונים.  המקורות של השומרונים והמקורות של הישראלים מעוררים קשיים רבים. דבר ראשון, המסורת למוצא השומרונים לפי המסורת השומרונית אינה עומדת במבחן הביקורת ההיסטורית. השומרונים החלו עם מסורת זו בתחילת ימי הביניים ואין שום עדות וכתובת המוכיחה את זה. אבל גם מוצא השומרונים לפי המקרא מעורר קשיים רבים, כפי שכבר דובר, זהו מקור מגמתי פולמוסי ועוין את השומרונים. מהכתובת של סרגון השני נמצא כי לא הייתה הגליה כללית של כל תושבי ממלכת הצפון. השאלה החשובה היא: איזה אחוז היו הגולים מכלל אוכלוסיית ממלכת ישראל, ז"א מה היה גודל  אוכלוסיית ממלכת הצפון בשנת 720 לפנה"ס וכמה תושבים נשארו בארצם? לשאלה זו קשורה גם השאלה: כמה גולים מחוץ לארץ הושיבו האשורים בתחומי ממלכת הצפון? אין עדיין די נתונים דמוגרפיים, ומספר אוכלוסיית הארץ הוא עניין לאומדנים , הערכות והשערות.

[10] לא נמצאה במקרא אף מסורת שמראה כי יש לשומרונים קשר כלשהו להיותם  בני יוסף. השומרונים רואים את עצמם בני שבט אפרים ומנשה והכוהנים שלהם בני אהרון הכוהן. לפי טלמן אין הסכמה של החוקרים על מבנה פרק יז בספר מלכים ב. אבל ,לפי מה שכבר נכתב נראה שפרק יז נערך מחדש והוספו בו קטעים שלמים.

לפי דברי הימים ב יש הוכחות שנשארו פליטים בממלכת ישראל לשעבר. לפי [11]"וצו המלך את כל –העם לאמור עשו פסח לה' אלוהיכם ככתוב על ספר הברית הזה".

[12] " ויסר יאשיהו את כל התועבות מכל הארצות אשר לבני ישראל ועבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את ה' אלוהיהם כל ימיו.".
"[13]וישלח חזקיהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-איגרות כתב על-אפרים ומנשה, לבוא לבית-ה', בירושלים- לעשות פסח, לה' אלוהי ישראל"
" [14]וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל-ה' אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור"

[15] תיאור התחלופה של האוכלוסייה בספר מלכים ב , יז יב הוא בתקופה מאוחרת יותר לפולמוס יהודי, ולפיו כל השומרונים הינם נוכרים עובדי אלילים, ושעבודת האלוהים אצלם הינה סינקרטיסטית לכל היותר. בגלל מסורת זו נהגו היהודים בתקופת המשנה והתלמוד ואילך לקרוא לשומרונים כותים, בשל מוצאם בין השאר מכותא. השומרונים, לעומת זאת, טוענים כי הם צאצאי שבטי מנשה ובנימי, והם היחידים ששמרו על המסורת המקורית של ישראל. אף אחת מהמסורות לא עומדת במבחן הביקורת. מחבר ספר דברי הימים מביא עדות על תיקוני הדת של חזקיהו, המתארת את ניסיונו של חזקיהו לקרוא לכל ישראל לחגוג את חג הפסח בירושלים. עד לפני זמן לא רב חוקרים חשבו כי תיקוני הדת של חזקיהו המתוארים בספר דברי הימים  אינם מהימנים היסטורית. זה מהסיבה שתיאור זה אינו מופיע בתיאור הדויטרונומיסטי של מלכות  חזקיהו בספר מלכים.  לפי קרוס, החוקרים סברו כי תיאור זה הינו המצאה של מחבר ספר דברי הימים. חשבו שהינו תוספת שנוספה של תיקוני יאשיהו, אבל הצטברו עדויות ארכיאולוגיות וספרותיות- היסטוריות, הנוגעות למלכות חזקיהו ויאשיהו, שחייבה לשנות את אופן הראייה, המבססת שמקור דברי הימים מתבסס על מקור היסטורי. נראה כי מחבר דברי הימים האדיר את תיקוני חזקיהו ויאשיהו.

בספרי עזרא ונחמיה יש כמה חטיבות היסטוריוגרפיות חשובות, ובהן זיכרונות , תעודות מדיניות, רשימות יחס, זיכרונות עזרא ונחמיה. חיבור זה, כאמור, הינו  חיבור מגמתי המייצג השקפה דתית – לאומית מוגדרת והוא עוין את המתנגדים להשקפה זו. לכן חשוב להשתמש במידע זה בזהירות רבה, מתוך מודעות לחד צדדיות ולמגמותיו. רוב החוקרים סבורים שהכתוב " צרי יהודה ובנימין" בעזרא ד מתייחס לשומרונים, והם אילו שעיכבו את הקמת המקדש. הפסוק " ולא( ז"א (ולו) אנחנו זובחים מימי אסחרדון מלך אשור המעלה אותנו פה" ( פס' ב). השלילה בכתיב  מראה כי על יחס עוין לשומרונים בתקופה שבה נערכה חטיבת הפסוקים הללו כפי שמעיד הכינוי "צרים". הרי איך יטענו שהם לא זובחים לאלוהים.

[16]  לפי קרוס, השם שומרונים מופיע רק פעם אחת במקרא במלכים ב יז, כט. השימוש בשם הזה אינו עוזר  לנו על הבנת הפרשה כולה. פרשנים  למקרא, קדומים ומאוחרים, חשבו שהשימוש הזה היחידאי היה מכוון לתושבים הקדומים של שומרון, ואין לו שום קשר לעדה השומרונית שכונתה בשם זה בתקופת בית שני. יש הסבר אחר המוכיח ששם זה מראה על תוספת מאוחרת. זה ניכר ומוכח לפחות בפסוק כט שבו יש תוספת מאוחרת המראה מגמות פולמוסיות ומשקפת את שנאתו של מחבר ספר מלכים, שחי בתקופת שיבת ציון, לעדה השומרונית. זו תוספת בתקופת שיבת ציון המוכיחה  על מגמתיות וגישה פולמוסית שמטרת המחבר הייתה להכתים את השומרונים ופולחנם. המסורת במלכים ב, יז בכלל לא מראה על עדות בת זמנה של המאורעות עצמם, אלא היא מסורת ששונתה ונערכה מחדש, שהיא בגדר כתב פולמוס שנערך ונכלל בספר מלכים בתקופת שיבת ציון. טענה זו מתבססת על המילים "עד עצם היום הזה".  

ישנם גם ממצאים ארכיאולוגים: ממצאים אלו משקפים את החיים בתקופה הפרסית ללא זיופים.  למשל פפירוסים: כתובות בארמית בחרס המראים על החיים בתקופה הפרסית. יש את ממצאי ודאי דליה השופכים אור על חיי השומרונים. כן יש מטבעות המראים על עצמאות מסוימת של השומרונים בתקופה הפרסית. פפירוסים הינם מכתבים משפטיים. ניתן לדעת לפיהם על השומרונים ויחסיהם עם יהודה . יש את פפירוס מיב : בפפירוס זה יהודי יב רואים את השומרונים יהודים ומבקשים מבני סנבלט , שלמיה ודליה לעזור להם לקבל רשות לבנות מחדש את מקדש יב במצרים.

בעניי רפפורט אוריאל השומרונים הינם כת יהודית בזרם היהדות.

[17] לפי שמריהו, כל המקורות על השומרנים באים ממקורות מחוץ למקרא. חוקרים טוענים כי היחידה במלכים ב' פרק יז המתארת את גורל ממלכת ישראל לאחר כיבוש אשור הינו בעצם יחידה עצמאית. אין תשומת לב מספקת על החלקים המרכיבים את היחידה הזאת ולמיזוגי הקטעים הספרותיים השונים עד שהתמזגה לצורה הנוכחית. המקור הצפוני היה בקירוב לנוסח הזה, [18] " ויעל מלך אשור כל הארץ ויעל שומרון ויצר עליה שלוש שנים. בשנת תשע להושע לכד מלך אשור את שומרון. ויגל את ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדן ."[19]" ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוא ומחמת ספרוים וישב בערי שומרון תחת ישראל וירשו את שמרון וישבו בעריה ". ( מלכים יז, כה) " ויהי בתחילת שבתם שם...". מלכים ב, יז , כט ) "[20] ויהי עושים גוי גוי אלוהיו ..גוי גוי בעריהם אשר יושבים שם .[21] "ואנשי בבל עשו סוכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל ואנשי חמת עשו את אשימא". " והעוים עשו נבחז ואת תרחק והספרוים שרפו את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלוהי ספרוים". פרק זה אינו מבוסס רק על תכונות ספרותיות אלא גם על מנהגי הפולחן של העמים השונים.  יש בפסוקים אלו האשמה של סינקרטיזם. רואים זאת בספור של " מעשה האריות" ( יז, כה-כח). סיפור זה מספר שאלוהים הביא אליהם את האריות כי לא ידעו את משפט הארץ. מלך אשור שמע על מצבם הנורא של המתיישבים החדשים, לכן הביא כוהן מגולי ישראל כדי שילמדו את משפט הארץ.

ש' פאור [22] מראה שישנה כתובת אשורית המראה על מקרה דומה. כתובת זו מנציחה את מעשה היסוד של דור-שרוכין, היא כורסבד, בירת סרגון. בירה זו משכה אליה גולים רבים וסרגון ביקש להפוך את תושביה לאשורים. כתוצאה מכך מלך אשור מינה אשורים מומחים בכל מלאכה והיו מפקחים  להורות אותם, כדי שיעבדו את האלים ואת המלך. פאור חושב כי משם לקחו את הניב המקראי " וירם את משפט אלוהי הארץ". יש דמיון לשוני מדהים. לפי טלמון ספק אם מקור זה דומה למקור במקרא. המחבר פוסל את האנשים הללו כי לפיו עבדו את אלוהיהם וגם את אלוהי ישראל. לפיו עבדו את אלוהי ישראל רק מפני פחד האריות וכן כדי שימשיכו עם עבודת האלוהים הזרים שלהם.

ישנה  גם טענה המקשרת את הגויים הללו לעבודה בבית הבמות בבית אל שהקים ירובעם בן נבט במקום השומרונים. טענה זו נמצאת גם בפסוק [23] " ויעשו להם מקצותם כהני במות ויהיו עושים להם בבית במות" . משל האריות נוסף בהקשר הזה. משל זה בא לטעון כי חידוש הפולחן בבית אל הינו בעצם עבודת אלילים ועוד עד עצם היום הזה.

 [24]  לפי גורן, במסעיו של סרגון ותגלת פלאסר נגד ממלכת ישראל השם שומרונים  שימש לשלוש קבוצות של אנשים : 1. ישראלים , גולים וצאצאיהם ברחבי האימפריה האשורית.  2. ישראליים שנותרו בפחוות שומרון בתחומי ממלכת שומרון לשעבר. 3. העמים הנוכרים שהובאו לפחוות שומרון וצאצאיהם. כדי לדעת את מוצא השומרונים המוזכרים בתעודות לאחר 720 לפנה"ס צריך להיעזר בתעודות מאוחרות לשנת 720 לפנה"ס. צריך:  1. לבדוק מבחינה אונומסטית ורק במקרים שרשומים שמות שומרונים. 2. בדיקת בחינת הקשר הענייני הכרונולוגי של אזכורי השם שומרוני.

לפי השמות ניתן לדעת  שהנוכרים  שהובאו לפחוות אשור התבוללו והאמינו בתורת ישראל. ניתן למצוא שמות תיאופוריים יהודים בקרב הגויים שהובאו לפחוות שומרון.

לכינוי "שומרונים" יש כוונות מגוונות, חלק מהאזכורים הכוונה היא בפירוש על הגויים שהביאו מלכי אשור לפחוות שומרון. אין להסיק מאזכורים אילו על תולדות עם ישראל, הן בארץ והן בגלות. ככל האזכורים שכיחים יותר, כך סביר להניח, שהכוונה היא כלפי הנוכרים ולא כלפי ישראלים.

[25] לפי המתואר בפרק יז במלכים ב ניתן להסיק כי כל תושבי ממלכת ישראל הוחלפו בגויים שהובאו ע"י מלכי אשור. הדעה הרווחת אצל החוקרים היא כי הוגלו רק בעלי המעמדות הגבוהים.  זה נקבע ע"י השוואה להגליית ממלכת יהודה מספר דורות לאחר מכן. סברה זאת מוסברת לפי ספר דברי הימים ב שלפי המסופר נשארו שארית פליטה בממלכת ישראל לשעבר. כפי שהסברתי, מלך אשור מתפאר כי הגלה 27,000 איש  בלבד. ידוע לפי החישוב במלכים ב, טו, יט-כ, כי היו בממלכת ישראל 60,000 גיבורי חיל. גם הבאת גולים לפחוות שומרון לא נעשתה בבת אחת. הגליה ראשונה הוזכרה בספר מלכים ב פרק יז. הגליה נוספת הוזכרה בכתובת של סרגון. מוזכר  על שבטים ערביים שהובאו לשומרון בשנת 711 לפנה"ס. כן בספר עזרא ישנו אזכור של ההגליה בימי אסרחדון ואשורבניפל, המכונה בספר עזרא אסנפר. החלפת תושבי שומרון הינו פולמוס מאוחר שלפיו כל תושבי שומרון הינם נוכרים, שמוצאם מעבודת אלילים ושעבודת האלוהים שלהם היא מקסימום סינקרטיסטית. כתוצאה מכך התחילו לקרוא להם כותים בתקופה מאוחרת יותר, למשל ניתן לראות זאת בחז"ל. השומרונים טוענים כפי שציינתי שהינם שריד משבט אפרים ומנשה. וכן הם הישראלים היחידים ששומרים על המסורת הישראלית ללא כל השינויים שנעשו ע"י היהודים. 

לפי גורן, כותב הקורות של ספר דברי הימים מביא עדות על תיקוני חזקיהו ועל המרד באשור. חזקיהו קרא לשארית הפליטה לבוא לחגוג את הפסח בירושלים. לחזקיהו וליאשיהו אחריו היו שאיפות לחדש מחדש את האיחוד עם ממלכת ישראל לשעבר ובמרידה גלויה נגד אשור.

לפי דברי הימים ב, ל י-יא, יח, מסופר על קריאה בכל רחבי הצפון ע"י חזקיהו כדי לחוג את חג הפסח בירושלים. הוכרז בארץ אפרים, מנשה ועד זבולון. רבים לעגו לקריאה. אבל היו אנשים מאשר, מנשה וזבולון שנענו לקריאה והגיעו לירושלים לחוג את חג הפסח. בהמשך הסיפור מסופר כי מרבית העם מאפרים ומנשה וזבולון חגגו את ירושלים למרות שרבים לא היטהרו . מחבר ספר דברי הימים הסביר את הסירוב לסטיות דתיות, אבל המציאות ההיסטורית הייתה הרבה יותר מורכבת. מקדשי ה' בצפון המשיכו להתקיים. הפחדים מאשור היו מוצדקים לפי המפלה שהייתה לחזקיהו במרדו נגד אשור.

יאשיהו הצליח יותר באיחוד ממלכת הצפון לשעבר עם ממלכת יהודה. בימיו האחרונים של אשורבניפל , אשור החלה להתמוטט. האימפריה האשורית הידרדרה מהר. בספר דברי הימים ב, לד ג-ז, מסופר על תיקוניו הראשונים של יאשיהו בממלכת הצפון לשעבר בשנת 628 לפנה"ס. זה קרה זמן קצר לאחר הסתלקות  אשורבניפל והתמוטטות האימפריה האשורית במערב. הרפורמות של יאשיהו מעידים שהייתה לו שליטה על מחוזות מגידו, המלך וסיעתו בספחו את הצפון לממלכתו. עיקר המאמץ המדיני היה בשנת 622 לפנה"ס. במלכים ב, כג טו-כ, מתוארים הרפורמות של יאשיהו והריסת המקדש של בית אל. גילויים ארכיאולוגים ביבנה –ים וביחוד איגרת אל מפקד המצודה היהודי מראים כי ישנה אמת בסיפור דברי הימים. מראים על התפשטות רחבה של יאשיהו שהיה וסל אשור והפך להיות בר ברית של מצרים.  ניסיון יאשיהו לבסס מחדש את תביעתו  העתיקה של בית דוד על שטחי הצפון של א"י, ולקבוע שירושלים היא מרכז לאומי של כל עם ישראל. כל הניסיונות של יאשיהו לשקם את תפארת בית דוד לא הצליחו,  [26]  נראה כי ישנה הצלחה מסוימת בשטחי הצפון. בירמיהו מא א-ד, מסופר על שמונים אנשים שבאו משלה, שכם ומשומרון שהביאו מנחה לה', הלכו למקדש החרב בירושלים להביא מנחה לה'. רוב האנשים הללו נפלו בפח של ישמעאל מזרע דוד ונרצחו במהלך התוכנית של רצח גדליהו, פחת יהודה.  זה מראה על זיקתם של אנשים מאפרים ומנשה אל המקדש שבירושלים. אין בספרות הנביאים כל רמז לכך שתושבי הצפון חדלו להתקיים ושלא היו ראויים לגאולה כי הם בני  נוכריים.

[27] לפי גדליהו, הכללה של חכמים שוללת את מוצאם של השומרונים מהישראלים. כל מסורת ביהדות מתייחסת אליהם כאל כותים וגרי אריות. המסורת היהודית מדברת על יהדותם מבחינת דת ולא על מוצאם, שלפי המסורת היהודית אינה מישראל. ישנן שלוש מסורות משתנות למוצאם של השומרונים לאחר חורבן הבית וביחסו הלאומי: השיטה הרווחת רואה בהם צאצאי הגויים שיושבו בכוח בידי מלכי אשור לאחר חורבן ממלכת ישראל. ישנו בשל כך הכינוי " כותים". יוסף בן מתתיהו קורא להם פעמים רבות באותו השם ואף מעיד שמקורם בגויים שבאו לארץ ע"י מלך אשור. שיטה שנייה רואה בשומרונים כותים, אבל אנשים אלו התערבבו בישראלים שנשארו בארץ לאחר החורבן ב- 720 לפנה"ס. שיטה זו אינה נמצאת כלל במסורת אלא קשורה לאיסור חיתון עם השומרונים. מסורת נוספת רואה אף היא התערבבות של ישראלים בנוכרים מבחוץ.

המסורות משתנות על משמעות השם, שומרונים. אחד על שם העמים שהובאו לארץ שומרים אותה מהשעמום. השניים- על כך שהם שומרים את התורה. שלישית על שם ההר שומרון. רביעי על שם שמר, העיר שבה בנה עמרי את העיר שומרון. השומרונים קוראים לעצמם שמרים – על שום מה – על שמירתם את התורה. נראה כי שהיהודים שישבו בארץ הכותים לא זכו להתייחד עימם לטובה בגלל השלטונות. המקורות הקדומים הניחו שהייתה בארץ מסורת קדומה שראתה בשומרונים במקצת צאצאים של הכנענים הקדומים. המסורת המקראית העלימה את חברותיה שכן אין סימוכין על כך.

 [28]  מור טוען, כי השאלה בדבר מוצא השומרונים היא אחת החידות הקשות בשל אופי המקורות המתייחסים למקור השומרונים. כפי שאמרתי השומרונים רואים את עצמם צאצאי בני יוסף, אפרים ומנשה וכוהניהם משבט לוי, בני פינחס בן אהרון הכוהן. הם רואים עצמם שומרים נאמנים של תורת משה. הם קוראים לעצמם שמרים ואת המקום הקדוש רואים הם כהר גריזים, מקום הנבחר ע"י ה' לשים את שמו שם. רואים הם את תחילתו של הפילוג בתקופת השופטים, בין תקופת השופטים לתקופת המלוכה. היה ריב בין שני אחים. זיקה לאירועים של שני בני עלי הכוהן ולשמו של שמואל.לפי המסורת השומרונית עזי בן בחקי הכוהן שירת באוהל מועד בהר גריזים, ואילו בן יפנה הלך לשילה ובנה שם משכן. אחריו הלכו אנשים רבים. היו שלושה פלגים: אחד המקום הנבחר הינו הר גריזים בבית אל. השני המשכן הינו בשילה. השלישי לא זה ולא זה.  השומרונים גם טוענים שהינם גולים שהוחזרו לאחר 49 שנות גלות לישראל.

המקורות היחידים למוצא השומרונים במקרא הם מלכים ב יז, ה-יח, יב, עזרא ד א-ו.לפי מלכים ב, יז, ה-יח, יב. השם שומרונים מופיע אחת במקרא, במלכים ב, יז, כט , השימוש בשם זה מקשה ללמוד על מוצא השומרונים ועל כל הפרשה המסופרת בפרק זה. נראה כי השם שומרונים מעיד כי לפחות פסוק זה נכתב בתקופת בית שני. השם שומרונים נפוץ החל מימי בית שני. תוספת פסוק זה מראה על תוספת מאוחרת של השקפות פולמוסיות המשקפות שנאה כלפי השומרונים בידי המחבר בימי שיבת ציון. הנאמר במלכים יז מתעלם מהנאמר בדברי הימים ב, ל, יח " כי מרבית רבת אפרים ומנשה ישככר וזבולון לא טיהרו כי אכלו את הפסח לא ככתוב...". מפסוק זה נראה כי לפחות חלק מהגויים הם תושבי ממלכת  ישראל לשעבר. אם פרק יז הינו מגמתי אז יתכן כי גם התיאור בספר דברי הימים הינו מגמתי. מדוע לא עזבו תושבי ממלכת הצפון את אפרים מיד לאחר החורבן והסתפחו לממלכת יהודה.

עזרא ד א-ו, מחבר ספר עזרא רואה את האשם לעיכוב בניית בית שני בהתנכלותם של "צרי יהודה ובנימין" ולעם הארץ". אלה נדחו ע"י זרובבל ומוצגים כצאצאים של גולים זרים שהובאו לארץ ע"י אסרחדון מלך אשור (680-669 לפנה"ס. צאצאי גולים אלה עיכבו את הבנייה של המקדש עד שנת 521 לפנה"ס. הקושי בהבנת עזרא פרק ד הינו בכך שישנו ניסיון לזהות את "צרי יהודה ובנימין " והן את "עם הארץ" עם השומרונים. אם פסוקים אילו מתייחסים לשומרונים, אז מדוע רצו להסתפח ליהודה ולעזור בבניית ירושלים הנמצאת במרחק ניכר משומרון? השומרונים הביאו עדות לפי מחבר ספר עזרא שהינם צאצאי העמים שהובאו מאשור לישראל בימי אסרחדון מלך אשור, ושהינם עובדים לאלוהי ישראל מאז. לעומת זאת אין עדות כי עם הארץ הינם נוכרים. לכן צריך לקבל את הדעה של קויפמן, שהכינוי עם הארץ מכוון לאוכלוסייה היהודית הקדומה, שלא יצאה לגלות ונשארה בתחומי יהודה.

מדיניות האשורים הייתה להגלות אנשים ממקום מושבם ולהושיב במקומם גולים ממקומות אחרים. כאמור, לא כל תושבי ממלכת ישראל הוגלו ע"י אשור. כבר הוכח שחלק ניכר מאוכלוסיית ישראל לא הוגלה לאחר החורבן ב-720 לפנה"ס. לדעת מור, מאז החורבן ועד שיבת ציון חלו שינויים של מיזוג אוכלוסיות וקליטה וטמיעה. בספר מלכים יש כתיבה פולמוסית על תחילת התהליך. הגולים הביאו עמם שינויים בתרבות  אבל התרבות של האוכלוסייה המקורית הייתה יותר דומיננטית ויצרה את העדה השומרונית. המיזוג והקליטה יצרו את העדה השומרונית. בולטת במיוחד הינה ההשפעה המקומית. רואים זאת אצל השומרונים באמונה באלוהי ישראל , בדתם, בכתב העברי העתיק, ספרי הקודש שלהם, מסורות, מנהגים, מקומות קדושים. בספר עזרא פרק ד פס' א-ו יש רמיזה לתהליך הטמיעה והתפשטות דרומה  של חלק מהגולים לתחומי ממלכת יהודה לאחר גלות בבל. תהליך המיזוג לא הושלם, ולכן השומרונים ביקשו סיוע בבניית בית המקדש. הם זוהו כשני מחוזות "עם הארץ ו"צרי יהודה ובנימין". אי שיתוף מחוזות אלו בסיוע בניית המקדש גרם להדוק הקשרים עם פחוות שומרון. שלושת המחוזות לוד, אפרים ורמתיים התאחדו עם פחוות שומרון לאורך כל התקופה הפרסית.

 

[29]   הקרע הגדול בין שבטי ישראל, אותו קרע שהביא לפירוד שבטי הצפון ואחריו לאובדן שמונה שבטים, גרם לרושם מדכא על עם ישראל. בימי הביניים התחילו להיווצר אגדות היכן עשרת השבטים האבודים. מספר הגולים היה רק עשרים ושבעה אלף נפש, אז המסקנה היא כי התבוללו עם אחיהם בני יהודה והיו עם גולי בבל עם אחד. נביאים בימי כיבוש כורש את בבל לא ניבאו רק על בני יהודה, אלא לכל שבטי ישראל. בעליה הראשונה השתתפו חמישים אלף איש ומספר זה לא יכול להיות רק מבני יהודה.

---

[1] אוריאל רפפורט, מכורש עד אלכסנדר תולדות ישראל בשלטו פרס,  האוניברסיטה הפתוחה, 2004, ע"מ 87-90.

[2] מלכים ב' פרק כג , פס'

[3] דברי הימים ב פרק לד פס' 34

[4] ירמיהו פרק מא, פס' 5

[5] דברי ימים ב´, פרק ל´, פ"ס 1

[6] דברי ימים ב´, פרק ל´, פס´ 6

[7] דברי ימים ב´, פרק ל´, פ"ס 18

[8] כתובת זו כתובה ספרו של בוסתנאי עודד ,תולדות עם ישראל בימי בית ראשון , האוניברסטיה הפתוחה, 2007 תשס"ז כרך ב ע"מ 422.

[9] פרנק  קרוס, שומרון וירושלים בימי שיבת ציון, מתוך ספר השומרונים,  יצחק בן צבי ,רשות העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002 ע"מ 45-70

[10] שמריהו טלמון , "מסורת השומרונים בדבר השומרונים",  בתוך :ספר השומרונים: תולדיהם, מחשבותיהם דתם וסיפרותם , יד יצחק  הוצאת יד יצחק 2002 תשס"ג, ע"מ 7-27.

[11] מלכים ב' פרק כג , פס' ד

[12] דברי הימים ב פרק לד פס' 34

[13] דברי ימים ב´, פרק ל´, פס' 1

[14] דברי ימים ב´, פרק ל´, פס´ 6

[15] פרנק  קרוס, "שומרון וירושלים בימי שיבת ציון", מתוך:  ספר השומרונים,  יצחק בן צבי ,רשות העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002 ע"מ 45-70.

[16] שם.

[17]  טלמון שמריהו, מסורות בדבר השומרונים במקרא, "מוצא השומרונים", בתוך: משומרון  לשכם העדה השומרונית בעת העתיקה, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ירושלים תשס"ג, ע"מ 7- 27.

[18] שם, פס, כג, לד, מא.

[19] (מלכים ב, יז, כד.

[20] מלכים ב יז, לא.

[21] מלכים ב יז, ל.

[22]  טלמון שמריהו, "מסורות בדבר השומרונים במקרא", בתוך: משומרון  לשכם העדה השומרונית בעת העתיקה,  מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ירושלים תשס"ג, ע"מ 16.

[23] מלכים ב יז, לב.

[24]  גורן מרדכי, "הפולמוס המקראי הקדום נגד תושבי שומרון" , בתוך :ספר השומרונים, יצחק בן צבי ,רשות העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002, ע"מ 28-33

[25] קרוס פרנק, "שומרון וירושלים בימי שיבת ציון", מתוך :ספר השומרונים,  יצחק בן צבי ,רשות העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002 ע"מ 45-70.

[26] פרנק קרוס, "שומרון וירושלים בימי שיבת ציון", מתוך :ספר השומרונים,  יצחק בן צבי ,רשות העתיקות , המנהל האזרחי לרשות העתיקות, ירושלים תשס"ב, 2002 ע"מ 45-70.

[27] אלון  גדליה, "מוצאם של השומרונים במסורת ההלכה",: תשביץ רבעון למדעי היהדות, (תש"ז 1947), ע"מ 146-156.

[28] מור מנחם, "מוצא השומרונים", בתוך משומרון לשכם  העדה השומרונית בעת העתיקה, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ירושלים תשס"ג,  ע"מ 17-32.

 [29] ישראל בליקינד, " איפה עשרת השבטים? ", בתוך: השומרונים סריקה היסטורית,  אוניברסיטת ע"ש סוראסקי, הוצאת המאיר, תרפ"ח , 1929,ע"מ 24-33.